חזרתי מלונדון בשעת ערב. בכניסה לבית קידמה את פני איילין, אחת ממנהלות הבית. אנגליה הצעירה חיננית ותוססת, שאפשר לסמוך עליה לכל דבר ועניין.

“Good evening, Sir. Did you have a nice day?... Orit is waiting for you at the Roses garden”

באחת מפינות הגן נטענו שורות ארוכות של ורדים. לידם הקמנו מבנה עץ רחב, סככה, מכוסה ענפי צמחים מטפסים. במרכז המבנה מזרקה, וריהוט גן נוח ורך מקיף אותה. מצפון לדרום, לצד הסככה, זרם נחל מלאכותי של מים מתוקים בהם שוחים בנחת דגים רבים.

עליתי למעלה להתרענן. לבשתי חולצה לבנה נקיה, את אחת מחליפות הערב השחורות, וענבתי עניבת משי אדומה. אם אורית מחכה לי בגן, הוא בוודאי אלגנטית מכף רגל ועד ראש. ואם כך, חובה אף עלי להתלבש בהתאם. את התלבושת השלמתי בחפתי זהב העשויים אותיות O ו- A, ראשי תיבות שמותינו.

השטח המקיף את בית האחוזה שלנו גדול מאוד. לקח לי כמעט עשר דקות להגיע אל גן הוורדים, אבל נהניתי מן הדרך לשם. ריח הפרחים והצמחים היה מרענן, האוויר היה נעים, השמים צחים וזרועים כוכבים, והצפיה לראות תא אורית היתה משכרת. כאשר הגעתי אל הגן קטפתי ורד, ואז ראיתי את אורית עומדת על פלטפורמת המבנה בגבה אלי, צופה במים המפכים בנחת. ברגע שהצבתי רגל ימין על מדרגות העץ, הסתובב אורית אלי, החיוך המופלא שלה מאיר את הערב.


נישמתי נעתקה. אני תמיד כותב על זה, שלא משנה כמה אני רואה את אורית, יופיה החיצוני והפנימי מפתיע ומרגש אותי בכל פעם מחדש. היא היתה – כמו תמיד – מאופרת קלות. מעט סומק על פניה הלבנות המושלמות, אודם סגלגל, צלילת סגולה-בהירה מעל עיניה התחומות בקו שחור דק ומוקפד, שערה השחור עשוי גלים וגולש על כתפיה החשופות. שמלת ערב אדומה חבקה את הגוף הדק והמושלם מן החזה וכמעט עד הקרקע. אורית נעלה נעלים שחורות גבוהות, אשר מעליהן – מעל כל קרסול – התנוצץ צמיד יהלומים. לצווארה היה ענק יהלומים תואם, והיא נצצה ממש כמו הכוכבים שמעלינו.

"אתה כאן..." לחשה לי כבאנחת רווחה וניגשה אלי. הגשתי לה את הפרח, היא הריחה בו ואז שזרה אותו בשערה. אחזתי באורית ואימצתי אותה אל ליבי. כמה שאני אוהב אותה... לעולם לא תהיינה לי די מילים לא לתאר. אורית ליטפה את שערי ונישקה לי. "אתה מריח כ"כ טוב... וגם נראה נינוח. היה לך יום טוב במשרד?"

"היה יום טוב", אישרתי. "רגוע. הכל היה כפי שקיוויתי שיהיה".

אורית הובילה אותי אל השולחן, עליו היתה פרוסה מפה בצבע ברונזה. מזנון אוכל קל נערך על השולחן, לצידו בקבוק שמפניה ושתי כוסות קריסטל. אורית מזגה לי מן המשקה, והתיישבו זה לצד זו על אחת הספות הנוחות.

"אני רואה שינוי גדול אצלך", אמרה לי אורית. "מאז שעברנו לכאן, אתה יותר רגוע. לא שלפני כן היית עצבני מאוד... אבל אני בהחלט רואה שיותר טוב לך. עשינו טוב, שעברנו לכאן".

"את מכירה את הביטוי out of the pressure-cooker".... עניתי, ולגמתי מן השמפניה. "זה בדיוק מה שרציתי, וזו הסיבה שבקשתי שנעבור לכאן. לא יכולתי להחזיק מעמד שם יותר..."

"אתה יודע היטב, עמית, שהדשא של השכן תמיד יותר ירוק. אני לא משלה את עצמי, גם פה יהיו קשיים כל שהם. אין שום דבר מושלם בעולם..."

"את מושלמת", אמרתי בקול רך. הנחתי את היין בצד והתקרבתי אל אורית. "את מושלמת, את כל מה שרק יכולתי לחלום עליו". אורית חיבקה אותי, והתנשקנו. אינני יודע מה ה'סוד' של אורית, אך פיה תמיד מתוק, טעים, ונעים למגע. היינו צמודים ומתנשקים כך זמן רב, והתשוקה החלה מתעוררת בי וזורמת עם דמי לאורכו ולרוחבו של גופי. אני מכיר את שפת הגוף של אורית, ויכולתי להעיד שהיא מתעוררת בדיוק כמוני. המשכנו להתחבק וללטף אחד את השניה, וידי אף החליקו בין קווצות השיער השחור של אורית. אספתי אותן ביד, נשמתי לתוכי את הריח הנפלא, ונישקתי אותו. "השיער שלך נהדר", לחשתי. "מממ... אז לא היית מעדיף איזו בלונדינית, הא?" סנטה בי אורית. "ראיתי אותך מסתכל השבוע על קימברלי..."

קימברלי היא אחת העובדות שלנו, באחוזה. היא בחורה יפה, גבוהה, ובלונדינית.
"ברור שהסתכלתי", התגריתי באורית. "אני חייב לדעת... היא בלונדינית באמת, או צבועה?..."
“Only one way to find out…” צחקה אורית.
"אל תהיה בטוחה. אולי היא מגלחת את הערווה שלה, כמוך, ואי אפשר יהיה ללמוד משם דבר... אגב, ראיתי אותך מסתכלת על ג'והן..."
ג'והן הארווי, ראש צוות הגינון.
"ברור שהסתכלתי", החזירה לי אורית באותו מטבע. "אני חייבת לדעת... מה לדעתך צבע השיער המקורי שלו?..."
"אולי הוא מגלח כמוני, אורית..." גיחכתי.

מזגתי לנו עוד מן השמפניה, והמשכנו את השיחה הקומית. מסתבר שעל כל אחד מאנשי הצוות שלנו ניתן היה לשאול שאלות ולהמציא פנטזיות, כולן בקונוטציה מינית. זה היה מצחיק.

"אני חושבת שמספיק לדבר על אנשים אחרים... בוא נראה מה אתה ואני יכולים לעשות עוד, כדי שיהיה זה ערב מיוחד...", סיכמה אורית את הדיון. משכתי אותה אלי. הייתי שרוע על הספה, גבי נשען אל המיסעד וניתמך בערימת כריות. אורית התמקמה מעלי, ולאט לאט התחלתי לפתוח את רוכסן השמלה שלה. החלק העליון החליק כלפי מטה והשדיים החופשיים מחזיה ניגלו לעיני, גדולים וזקופים ויפים. לא יכולתי להתאפק, ולקחתי את הפטמות הזקורות בפי ומצצתי אותן בתאווה. אורית נאנחה מעונג. תוך כדי כך, היא שלחה יד ופתחה את רוכסן המכנסיים שלי. האיבר שכבר היה זקור השתחרר מכילאו, ואז החליקה אורית מעליו והוא חדר אל הפות הרטוב ללא קושי. לאט ובחושניות החלה אורית רוכבת עלי כשאני אוחז בידי במותניה הצרות, מתענגת על הזין הענק שחדר עמוק לתוכה, וגורמת לי הנאה שקשה לתאר.

"אני..." לחשה לי, מתרוממת מעל הזין. "אוהבת..." לחשה שוב, יורדת על הזין וקוברת אותו עמוק בתוכה. "אותך..." המשיכה ללחוש, שוב נעה קדימה והזין שלי יוצא מתוכה כמעט עד הסוף. "ללא..." – ואורית שוב השקיעה אותי פנימה. "שום...", "סייג", "או", "מגבלה", "ואוהב", "אותך", "לנצח"... ועם כל מילה הוציאה אותי אורית מתוכה או שבה והחדירה את הזין שלי בחזרה אל הכוס הנוטף. כך היא המשיכה ללחוש לי מילות אהבה, עולה ויורדת מעל האיבר שלי אשר הלך והתגרה, הלך והאדים, עד שלא יכולתי להתאפק עוד. "אני אוהב אותך..." אמרתי לאורית בכל לב, מושך ומצמיד אותה אלי. האורגזמה התפרצה, משתלבת באורגזמה שאף אורית החלה לחוות באותו רגע, ואת כל מה שהצטבר בתוכי – השפרצתי בתוך אורית, מתיז את הזרע שלי עמוק עמוק אל תוך הרחם שלה. כל אותה העת הייתי ער לרעד הגמירה של אורית, והחזקתי אותה חזק בין זרועותי כדי לחוש את ההנאה שלה בכל גופי שלי.

משחלפה הסערה, הרמתי את אורית והשכבתי אותה על הספה. במהירות הורדתי ממנה את השמלה, נפטרתי מכל הבגדים שהיו עלי, וגהרתי מעליה. חיבקתי אותה, נישקתי את כתפיה החטובות, ואז שבתי וחדרתי אל הפות הרטוב שהיה כעת עולה על גדותיו בגלל הנוזלים הרבים שהשארתי זה עתה בתוכו. זה לא שהייתי עדיין מיוחם, במובן הפיזי של המילה. מה שהייתי צריך כעת זה לחוש את החיבור העמוק של אורית ושלי, שהוא אמנם נפשי וריגשי, אך הסקס ביננו מהווה ביטוי עז לו.

התעלסנו כך שעות ארוכות, במה שהיה לערב מיוחד במינו.