איך אומרים לחברים הכי טובים שלכם, שאתם עוזבים ולא חוזרים?
"אין שום דרך יפה לומר להם את זה", סבר עמית. "ואל תשכחי שאני רוצה להציע ליריב שיצטרפו אלינו. אז אולי זו לא פרידה מהם. ובכל מקרה, אמרתי לך... הם יכולים לבוא אלינו מתי שהם רק רוצים. מצידי כל שבוע, על חשבוני."
עמית שלי, הנדיב הידוע... אלא שעכשיו, כשאני יודעת כמה כסף הוא באמת שווה, אני מבינה יותר טוב איך הוא יכול להרשות לעצמו את כל החגיגות הללו.
"אלו תהיינה האורגיות היקרות ביותר בהיסטוריה", צחקתי.
"אם כבר מדברים על אורגיה, מתי אנחנו מזדיינים כולנו יחד שוב?"
הבנתי את הרמז. קמתי אל הטלפון וקבעתי ערב ושעה ל'אירוע'.

* * *

ה'אירוע' התקיים כעבור שלשה ימים, ונכחו בו גם אילנה ואנדרו.

כיאה לערב אביבי ונעים התכנסנו ליד הבריכה, "ההופעה בבגדי ים" – הגדרתי את ה- Dressing Code לאותו ערב – הניבה תוצאות נאות. מירב ואילנה שתיהן בביקיני קטן וחושפני, שלא משאיר הרבה לדימיון. אני, במיקרו-ביקיני, הרגשתי בעצם עירומה. חתיכות בד פיצפונות הקשורות זו לזו בחוט שקוף ובקושי מכסות על הפיטמות ועל חצי פות, זה לא נקרא להיות לבושה... שלשתינו היינו בנעלי עקב שקופות, הבנים היו עם בגדי שחיה קטנים מלייקרה אשר הראו בברור את קווי השירטוט של שלשת האיברים הגדולים אשר עמדו לרשותינו, הנשים, באותו ערב.

"לא לשתות יותר מדי", הציע יריב. "שלא ישתכר מישהו ויפול למים."
הצעה הגיונית. "די כבר עם השתיה והכירסומים..." אמר עמית. "אנחנו פה בשביל להזדיין!"

ניגשתי אל עמית ובמשיכה אחת הורדתי ממנו את בגד השחיה. האיבר שלו כבר היה בדרך לזקפה מלאה. לקחתי אותו בפה כדי להשלים את המלאכה. לצידי אילנה התעסקה כבר עם יריב, ואנדרו שיחק עם השדיים של מירב. "איזה חזה יפה יש לך", העיר בהערכה. הוא חשף את השדיים ופצח במבצע מציצת הפיטמות הזקורות. מירב ציחקקה וגנחה בהנאה, ידיה בוחשות בשערו של אנדרו.
יריב עקב אחרי המתרחש, לא טומן ידיו בצלחת אלא בכוס של אילנה. הוא שיפשף את הדגדגן שלה, ואז השכיב אותה על אחד מכיסאות השיזוף, פיסק את רגליה וליקק את מה שמצא ביניהן. בגד השחיה שלו כבר מזמן נעלם, והזין היה זקור במלוא אונו. הדבר לא נעלם מעיניה של אילנה, והיא בקשה ממנו להסתובב לתנוחת 69 כדי שתוכל למצוץ את הזין תוך כדי קבלת השירות האוראלי.

עמית סובב אותי על ברכי, פיסק את העכוזים שלי ומצא את החור של תחת. לשונו החזקה חדרה אלי לשם ללא כל קושי, ואז הדרימה אל הכוס הנוטף ופינקה את הדגדגן הזקור שלי. מממ... כמה שזה היה טוב... עמית יודע ללקק, ויודע לענג אשה בצורה הנהדרת ביותר. הלשון החמה שלו הגיעה לכל פינה בתוך הפות שלי, סביבו וסביב החור של התחת, וידעתי שבעוד רגע אני ארגיש את הזין האדיר של עמית מבקיע דרך לתוכי. לא טעיתי. עמית התרומם וייצב עצמו על ברכיו, מכוון את עצמו אלי. הרגשתי את הדופק שלי פוצח במירוץ מטורף. תמיד תמיד אני מצפה בהתרגשות לחדירה של עמית לתוכי. ואכן, זה בדיוק מה שקרה. הזין שלו חדר לכוס שלי באיטיות משגעת, ממלא אותי עד אפס מקום. "אאאאחחח..." גנחתי, מתפתלת תחת המיתקפה הנפלאה ומתרכזת בהנאה העצומה שהיא מסיבה לי. עמית החל מזיין אותי, תחילה לאט (בכל זאת, זיון ראשון בכוס הצר שלי מזה... 12 שעות... חחח...) ואז בקצב גובר והולך. אחת מאצבעותיו מצאה את חור התחת, וחדרה לשם. איזה כיף!!!

לצידנו כבר היו אנדרו ומירב עסוקים בזיון. מירב היתה על גבה ואנדרו מעליה, נכנס ויוצא מהכוס הנפלא שלה בקצב מהיר. אילנה ויריב היו עדיין עסוקים בליקוקים הדדיים, אך לא לאורך זמן. יריב התרומם, כיוון את הזין שלו לפות של אילנה, וחדר אליה במכה אחת. אילנה התכווצה לרגע, אבל אז שלחה את ידיה ואת רגליה ונעלה את עצמה על גבו של יריב. הקולות שעלו מכיוונם לא השאירו שום ספק: הם נהנו מאוד ממה שעשו.

הזיון שעמית העניק לי היה כעת אגרסיבי, והוא הביא אותי לאורגזמה ראשונה במהירות. צעקות ההנאה שלי גרמו לכל המשתתפים ב'אירוע' להביט לעברינו, ואני - שכידוע אוהבת קהל - התחרמתי אפילו עוד יותר מכך שכולם צופים בי ורואים אותי גומרת. רגע אחרי גמרה גם מירב, מתרוממת כדי לפגוש באגן של אנדרו שדפק אותה בכוח.

שלחתי מבט אל עמית. הוא הבין מיד מה אני רוצה. סימנתי לאנדרו, שעדיין לא גמר, להצטרף אלינו. הוא נשכב על הדשא הסמוך. עליתי עליו והשחלתי את הזין שלו לכוס. כעת בא עמית מאחורי והחדיר את הזין האדיר עמוק לתוך התחת שלי, פוער לי את החור הקטן למימדים עצומים וממלא אותי בדיוק כמו שאני אוהבת. זיון כפול!!! "אאאאאווווחחחחחח....." צרחתי מהנאה כאשר שני האברים הענקיים קדחו בי וזיינו אותי במלוא המרץ. גם הפעם לא הייתי צריכה להמתין זמן רב כדי להגיע לפורקן, והאורגזמה שתקפה אותי היתה פשוט כמו התפרצות אנרגיה מטיל בליסטי שנורה אל הירח. וואוו!!! איזו גמירה!!! ורגע אחריה התחילו שני הגברים המזיינים אותי להשפיך בתוכי, ותחושת הזרע שממלא לי את כוס ואת התחת גרמה לי מיד לאורגזמה נוספת.

'להתעלף מהזיון הזה...' חשבתי לעצמי, מתנשמת ומתנשפת ומנסה להחזיר את הדופק שלי לקצב נורמלי.

לצידנו, יריב זיין עדיין את אילנה, אלא שכעת היא היתה על ברכיה ויריב דחס את הזין הגדול שלו עמוק לתחת שלה. מירב התנדבה לעזור, כורעת לצידה של אילנה ומפסקת בכוח את העכוזים שלה, מפנה דרך עבור החבר שלה וצופה בתאווה איך הוא מכניס ומוציא את הזין מהתחת של אילנה, פוער את החור שלה בתחת כמעט עד לקצה גבול היכולת. עוד קצת, וגם יריב גמר, משפיך עמוק בתוך התחת המזויין של אילנה. לא ראיתי אם גם לגניקולוגית שלי היתה אורגזמה, אך ראיתי בברור שפניה זוהרות, מה שהעיד על כך שסיפוק רב היה לה מן הזיון עם יריב.

* * *

מה שתיארתי היה הסיבוב הראשון לאותו ערב. היה גם סיבוב שני, במהלכו הבנות ישבו וצפו איך אני מקבלת בכוס בתחת את הזין של עמית ושל יריב בזיון כפול, בעודי מוצצת את הזין של אנדרו. חוץ מזה, גם אילנה וגם מירב זכו לזיון כפול – זין בכוס וזין בתחת – בכל מיני קומבינציות, ובסופו של הסיבוב הזה אוננתי לעמית שלי את הזין עד שהוא השפריץ את כל השפיך שלו במטחים חזקים, שעה שכל באי ה'אירוע' צופים בכך.

היה גם סיבוב שלישי, אך לפניו ישבנו כולנו על מיזרוני-אוויר בתוך הבריכה, שותים יין לבן ומשוחחים. זו היתה ההזדמנות שלנו לשתף את חברינו הקרובים ביותר בתוכניות שלנו.
"אז ככה...", כיחכחתי בגרוני, "יש לנו משהו לספר לכם..."
"אתם מתחתנים?" שאלה מירב.
"לא", ענה עמית, "למרות שזה לא רעיון כ"כ גרוע..."
לא הגבתי, כי לא רציתי להתעסק בנושא הזה. יש לי הרבה מה להגיד על כך, אבל זו לא היתה השעה.
"את בהריון???" פתחה אילנה עיניים מופתעות, מסתכלת עלי בתדהמה. מאיפה לעזאזל היא קבלה את הרעיון הזה??...
"אין צורך להיות כ"כ דרמטיים", אמר עמית. "בסך הכל... אה... אהההממ... בסך הכל..."
"בסך הכל – מה?" רצה יריב לדעת, מראה סימנים של קוצר רוח.
"בסך הכל... בסך הכל החלטנו לעזוב את הארץ."
ובסך הכל מירב זינקה ממקומה בתדהמה ונפלה מן המזרון אל תוך המים. יריב משה אותה במשיכת יד חזקה.
"אתם מה?????????" מירב נראתה ניזעמת, לא פחות ולא יותר.
"אנחנו עוזבים. קנינו בית באנגליה, מחוץ ללונדון. הוא כעת בתהליך של שיפוצים, ובעוד כחודשיים או שלשה אנחנו עוברים לשם, בקביעות."

את השקט שהסתרר כעת בגינה שלנו אפשר היה לשמוע עד לונדון. חברינו לטשו בנו עיניים, שיחקו במבוכה בכוסות המשקה שלהם, ואת מה שעבר להם בראש אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין. זה היה ממש מגוחך.

"מזל טוב..." מילמל יריב.
"אפשר לחשוב שהרגע סיפרתי לכם על שלש גופות שקברתי בחצר..." העיר עמית.
שוב שתיקה.

"במובן מסויים, אתה קובר פה החצר ארבע גופות", אמרה לבסוף מירב. "אני מבינה את מה שאתם עושים, אבל מה לגבינו? החברים שלכם, שאתם משאירים מאחור? אני לא יודעת מה אעשה בלי אורית..." כעת היו דמעות בעיניה היפות של מירב. לא יכולתי לראות אותה ככה. זה צבט לי בלב. ניגשתי אליה, נישקתי את לחייה ואת הדמעות, וחיבקתי אותה. מירב חיבקה אותי בחזרה, מצמידה אותי חזק חזק אליה. "את יודעת כמה שאני אוהבת אותך, נכון?" לחשתי באוזנה. מירב הידקה את אחיזתה בי, וכעת היא ממש בכתה. הרגשתי נורא ואיום.

"שימעו...", אמר עמית, "מבחינתנו זו לא פרידה סופית. אנחנו נבוא לארץ לעיתים קרובות כדי להפגש איתכם, ואני אדאג שאתם תבואו אלינו. על חשבוני. מתי שרק תירצו."

"אתם באמת חושבים שאנחנו נעלה על טיסה בכל פעם שאתם או אנחנו מתחרמנים ממשהו?? או כשרק יתחשק לנו להפגש לכוס קפה?? אתם חיים בסרט... לא הכל אפשר לקנות בכסף, עמית, לא משנה כמה יש לך..." אמר יריב, ואני חושבת שהיה כעס בקולו.

"גם אני לא יכולה לקום לעזוב מתי שרק מתחשק לי", אמרה אילנה והתרסה בקולה. "יש לי פה פרקטיקה. פציינטים. מחויבויות. זה לא עובד ככה..."

אנדרו, שישב ליד אילנה, שלח יד וליטף את ראשה. גם אילנה היתה נסערת, והתחלתי לחשוב שאולי עמית ואני לא הערכנו נכונה את עומק הרגשות של חברינו הקרובים ביותר כלפינו. האם די בכך כדי שנשנה את החלטתנו, ולא נעזוב? אני לא יודעת לגבי העצמי, ובוודאי שאינני יודעת לגבי עמית. הוא ממש – אבל ממש!! – לא רוצה להמשיך לחיות בישראל, ואני לא יכולה לומר שאינני מבינה אותו.

עמית נבון דיו כדי לא הגיב מיד על מה שהוא שומע ורואה. הוא שתק זמן מה, וכאשר נרגעו חבירנו מעט, הוא קם ממקומו. נוטל את בקבוק היין האדום, ערך עמית סיבוב בין כולנו ומילא את הכוסות שלנו. ואז התיישב, וניסה להסביר את עצמו.

"תראו... אני לא צריך לספר לכם אילו מן חיים יש לנו במדינה הזאת. הקיטוב החברתי הזה, השנאה, המחלוקות שנעשות תוך זילזול עמוק של אח באחיו... בעייני כל זה נורא ואיום. השחיתות במערכת הפוליטית, המשטרה, מערכת המשפט, איפה שרק תסתכלו... אני לא יודע איך אתם מרגישים, אבל אותי זה מכעיס. האלימות, התרבות הנמוכה... אני לא רוצה לחיות יותר בתוך כל זה. לא מתאים לי. נמאס לי. אז החלטתי לעשות את הדבר היחיד שאני יכול לעשות, וזה לקום ולעזוב. חייתי כאן הרבה שנים, שירתתי בצבא, הקמתי עסק ושילמתי מיליונים במיסים. מיסים, שעכשיו פוליטיקאים מושחתים משתמשים בהם כדי לחגוג על חשבוננו. חבר'ה, אני את שלי עשיתי, ועכשיו אני רוצה חיים יותר טובים. נקודה. אבל... וזה "אבל" גדול מאוד... אני לא רוצה להיפרד מכם ולא רוצה להשאיר אתכם מאחורי. לכן אני רוצה להציע: יריב, אתה יכול להעביר את מרכז העסק שלך – יחד עם שלי – ללונדון. אילנה, את יכולה לפתוח קליניקה גם באנגליה, אני אעזור לך ואסדר עבורך את כל מה שאת צריכה. מירב, את מה שאת אוהבת לעשות את יכולה לעשות גם באנגליה, ואני יודע שגם אנדרו יכול לנהל את העסק שלו מלונדון. בקיצור, אני מציע שתעברו איתנו, ואני לוקח על עצמי לדאוג לכל מה שצריך כדי שהדבר יתאפשר."

"כמו שאמרתי, אתם חיים בסרט!" ענה יריב בתקיפות. "אפשר לחשוב שבאנגליה אין את כל התופעות הללו של שחיתות, אלימות, בעיות כלכליות..."

"אולי אתה צודק", השיב עמית. "אבל אנגליה היא לא המדינה שלי. לא שירתתי בה בצבא ולא שפכתי דם כדי להגן עליה, ואיך שהגויים מנהלים אותה זו לא בעיה מוסרית שלי. מדינת ישראל היא כן שלי, ולכן איכפת לי מה קורה בה. ואם המדינה שלי לא יכולה להתנהל בצורה נורמטיבית ומוסרית, אני לא רוצה חלק בה."

יריב לא ענה על זה. כנראה שהטיעון של עמית מצא מסילה לליבו.
"אני לא יכולה לפתוח קליניקה באנגליה", אמרה אילנה. "אין לי רישיון לעסוק שם ברפואה."
"זו לא בעיה", התערבתי. "את צריכה להגיש בקשה במשרד הבריאות הבריטי, לעבור מבחן באנגלית, ותקבלי רישיון".
"אורית, האנגלית שלי לא כמו שלך..."
"אני אעזור לך", הבטחתי. "וחוץ מזה, האנגלית שלך מספיק טובה."
“I can vouch for that…” אמר אנדרו בחיוך. "אני חדש בקבוצה הזאת", הוסיף, "ולא רואה לעצמי זכות להתערב. אבל אם יורשה לי... אני מבין את עמית ואת אורית. אני פה בארץ רק זמן קצר, ותאמינו לי, אני כבר חושב על לברוח מפה..."

שוב השתררה דממה. והיה גם מתח באוויר. בסוף היה זה עמית ששבר את השתיקה. "תראו, חברים, אורית ואני עוזבים. זו עובדה מוגמרת. ואני חייב להגיד, לא קל לי להשאיר אתכם כאן מאחורינו. לכן אני מציע שתחשבו על מה שדיברנו פה הערב. אני מציע לכולכם לפתוח דף חדש איתנו. אני אעשה כל מה שצריך כדי לאפשר את המעבר שלכם, לעזור לכם לפתוח דף חדש ולהתחיל חיים חדשים. אנחנו עוד צעירים, והכל אפשרי. אין סיבה שנישאר כאן, ונסבול."
מירב היתה הראשונה להגיב. "בסדר. אני אחשוב על זה."
"אם אני", החזיק-החרה אחריה החבר המסור שלה. אילנה היתה מהורהרת, אנדרו שמר על Poker-Face.
"ואני לא מתכוון לסיים את הערב הזה בטון צורם", הוסיף עמית. הוא הניח את כוס המשקה שלו, וקם. אינסטנקטיבית קמתי אף אני וניגשתי אליו, שולחת את ידי אל הזין שלו שהיה מנומנם. כמעט במקביל קמה גם מירב וניגשה אלינו, שולחת גם היא את ידה אל הזין של עמית. "אני חושבת שלעולם לא אוותר על החוויה של להזדיין עם הדבר הזה שלך", מילמלה באוזנינו. יריב הצטרף אלינו, נצמד אלי מאחור ומחכך בתחת שלי את הזין שלו, שהחל מתעבה. אנדרו משך את אילנה הצידה, והשניים עמדו והתלחשו. אני יכולה רק לנחש על מה הם דיברו, כי עיניה של אילנה לא משו מעל פני. ואז נעו השניים וניגשו אלינו, ומצאנו עצמנו חולקים חיבוק גדול ומשותף לכולנו.

החל הסיבוב השלישי.

האיברים של עמית, יריב ואנדרו הזדקפו מהר מאוד. מירב ירדה על ברכיה ומצצה את הזין של עמית. אני לקחתי בפה את הזין של אנדרו, ואילנה התפנתה למצוץ ליריב, לא בפעם הראשונה באותו ערב. מהר מאוד מצאנו עצמנו, הבנות, על הדשא ברגליים פסוקות, והבחורים מזיינים אותנו בכוס בכוח. אנדרו עדיין היה בבחינתnovelty עבורי, אך הזין שלו ידע את העבודה והוא הסב לי עונג רב. בזווית העין ראיתי את עמית מזיין את מירב, וציפורניה התקועות בגבו סיפרו את סיפור הייחום וההנאה שלה. אילנה ויריב היו עסוקים באותו סוג פעילות, והיו הראשונים לשנות תנוחה. יריב סב על גבו ואילנה עלתה ורכבה עליו. בעוד הזין של יריב תקוע עמוק בכוס שלה, שלח הבחור את ידו הימנית אל העכוז של אילנה וקבר שתי אצבעות בחור של התחת שלה.

סיבוב שלישי פירושו שהאורגזמות לא הגיעו במהירות האור. זה לקח קצת יותר זמן. אבל sure enough גם מירב וגם אילנה גמרו ונאנחו ונאנקו מעונג. "יריב, אנדרו, בואו אלי", קראתי להם. עמית שלף מתוכי את הזין המפלצתי שלי, והתיישב בצד, על הדשא. השכבתי את אנדרו על הדשא ועליתי עליו. הזין שלו השתחל לחור התחת שלי בקלות. יריב... בוא..." בקשתי, והוא הבין בדיוק מה שאני רוצה ממנו. הוא כרע מאחורי, כיוון את הכלי הענק שלו, והחל דוחף אותו פנימה אל תוכי, לצידו של אנדרו, עמוק אל החור של התחת שלי שנפער כעת כמעט עד קצת גבול יכולתו. ההרגשה היתה... פשוט נפלאה! שני איברים ענקיים מילאו את החור שלי בתחת, מותחים אותי ופוערים אותי בדיוק כמו שאני אוהבת. "אתם לא תוותרו על זה, נכון?" שאלתי, מתגרה בהם בכוונה. "אתם לא תישארו כאן, בלעדי, מבלי שתוכלי לזיין חור תחת מושלם כמו שלי, נכון?..."
המזיינים שלי לא ענו. הם התרכזו במעשה, דופקים אותי במרץ ופותחים לי את התחת עוד ועוד. תוך כדי כך, לצידי, כרע כעת עמית על ברכיו ואילנה ומירב טיפלו יחדיו בזין שלו, מאוננות אותו ומכינות אותו לגמירה תוך כדי שהוא צופה בהנאה ובייחום איך שני האיברים הגדולים של אנדרו ויריב מזיינים אותי יחד ופוערים את החור של התחת שלי. עמית אמנם גמר כבר כמה פעמים באותו ערב, אולם בכל זאת לא היה מסוגל להחזיק מעמד זמן רב לנוכח המחזה המחרמן של הזיון הכפול בתחת שקיבלתי כעת. כעבור זמן קצר הוא נתקף אורגזמה, וגנח בקול. "תשפיך מהזין!" צעקתי עליו באקסטזה, נהנית מכל מילימטר של תעלת התחת המזויינת שלי. "תשפיך! אני רוצה לראות את החור של הזין שלך נפתח ומוציא שפיך!"

"אאאאווחחחח....", גנח עמית, ביטנו התכווצה והוא התפתל מעונג. "אאאאוווחחחח!!!!" גנח שוב, ומהזין שלו החלו נורים צרורות של שפיך רותח. כאילו שלא השפיך כבר הערב יותר מפעם אחת, כמות מאסיבית של זרע יצאה מהזין שלו בעוצמה, ניתזת לכל עבר. מירב ואילנה לא הניחו לזין של עמית והמשיכו לאונן ולשפשף אותו עד שהיו משוכנעות שאף טיפת זרע לא נותרה בפנים.

כעת היה תורי לגמור. דחקתי את האגן שלי כלפי מטה, הדגדגן שלי יצר מגע ישיר עם עצמות האגן של אנדרו, ואורגזמה שלא-מן-העולם-הזה תקפה אותי. "אני גומרת מהחור שלי בתחת!!!!" צרחתי כמו מטורפת, מרגישה את גלי התענוג מציפים אותי לכל אורך גופי, ומרגישה גם איך שני האיברים שבחור התחת שלי ממשיכים לפעור אותי. עוד רגע, וגם יריב ואנדרו השפיכו, ממלאים את התחת שלי בשפיך החם שלהם. וואוו!!! איזה תענוג!!!

פרקנו את החבילה, ומירב ניגשה אלי וגילגלה אותי על ביטני. היא פיסקה את שני עכוזי התחת שלי, חושפת את החור של התחת שהיה עדיין פעור לחלוטין, וליקקה אותי שם ביסודיות. את כל הזרע שהיה בתוכי היא שאבה בשפתיה ובלעה, ואז המשיכה לענג את החור האחורי שלי עם לשונה החמה והמנוסה.

לאחר מעשה, שכבנו כולנו יחד עם הדשא, מביטים בכוכבים ומנסים להירגע. הנחתי שכעת ברור לכולנו שאנחנו קשורים מדי האחד לשני, ושלא יתכן שעמית ואני נעזוב ונשאיר את חברינו האהובים עלינו מאחורינו.