לפני הכל, אגיד שאני בן אדם בדיוק כמוך, כשתראה אותי עומד לפניך בקופה המהירה בסופר השכונתי, לא תאמין שאני עומד מאחורי מילים אלה, שאני כותב בלילות.
יותר מזה בחיים לא תדמייני אותי יושב אצלכם בסלון אחרי מכתב שלי שבעלך קרא וכל חושיו הצטמררו עד שהוא לא התאפק וחשף אותך אלי.

כן, איתן הוא שמי בן 43, מודע לעצמי, גברי, ידיים חזקות, שרירים של גבר שאוהב לעבוד עם הידיים ולא בחדר כושר, שזוף, שחום איך שקוראים לזה, בעיקר גברי, עדין ,טוב די עלי, עוד ניפגש..

הכל התחיל במייל שקיבלתי (כן אני עובד עם מיילים, אולד פאשן ,יש בזה קסם, שזה לא זמין כמו כל שאר האפליקציות, אני אוהב את זה) זוג שקרא את אחד הסיפורים שלי ולא נשאר אדיש, הצלחתי לחדור מבעד לקרום השגרה שעוטף את כולנו.
בערב רגיל, שעה מאוחרת, קיבלתי מייל חדש (כל מייל מבחינתי הוא מסע) המסך נדלק, וההודעה הייתה פשוטה, אך טעונה משמעות:

"שלום, אנחנו זוג נשוי, בשנות הארבעים לחיינו. רונית ואלי, נעים מאוד, חיי המין שלנו מלאי תשוקה, אך תמיד מחפשים משהו חדש ומרגש. שמעתי על עיסויים ארוטיים מקצועיים ומעוניינים להזמין אותך לעיסוי בביתנו. חשוב לנו שהמפגש יהיה דיסקרטי, עם גבולות ברורים. אני האישה, ורוצה שתגיע לחלק הפנימי והרגיש שלי – בפנים ולמטה – כשהבעל שלי רק צופה. אני רוצה שתדע שיש בנו גם חששות וגם תשוקות בוערות, ואני רוצה שתעזור לנו לחצות את הגבול הזה."

התגובה שלי הייתה מהירה, שקולה ומכילה:

"תודה על הפנייה והכנות. חשוב לי להבין את הגבולות והציפיות שלכם. האם תרצו שננהל שיחה מקדימה, נבין יחד מה נוח ומה לא? אני מכבד אתכם ומבטיח שכל מה שיקרה יקרה רק ברצונכם ובהסכמתכם המלאה."

הם השיבו במהרה, סיפרו על חיי היום-יום העמוסים שלהם, על הלחצים בקריירה, ועל החשש שלאחר השנים הארוכות זה עלול להיות קשה לפתוח דלת חדשה.

"אנחנו כל כך רוצים לחדש, להרגיש את הלהט הזה שוב, אולי אפילו חזק יותר," כתבה האישה, "אבל הלב שלי דופק מהר רק מהמחשבה על גבר נוסף בחדר."

השיחות התארכו, מלאות פתיחות ורגשות גולמיים. הם סיפרו שהם חולמים על המפגש הזה בלילה, מתעוררים זיעה קרה, ושרק המחשבה גורמת להם לרצות זה את זו עוד יותר.

ההתכתבות התחילה במודעות שקטות במייל, הודעות קצרות ומתוחכמות שהכילו בין השורות גם חששות וגם משאלות נוגעות ללב.

הודעה ממני:
"שלום, כאן איתן, תודה שפניתם. אשמח להבין מה הם הגבולות והרצונות שלכם כדי להבטיח חוויה נעימה ובטוחה. איך אתם מרגישים עם נוכחות של איש נוסף? האם יש אזורים ספציפיים שאתם מעוניינים שאתמקד בהם?"

היא השיבה:
"שלום איתן, תודה על המענה המהיר. אנחנו זוג נשוי, רוצים להעמיק את החיבור בינינו דרך עיסוי ארוטי. מעולם לא כללנו פרטנר שלישי, אז זה חדש לנו ומפחיד, אבל מאוד מסקרן. הגבולות שלנו ברורים — מגע רק דרך הבעל, אתה מוביל, אנחנו בודקים גבולות. מחכים ומתרגשים."

ככל שהשיחות נמשכו, הם שיתפו יותר, דיברו על הפחדים — החשש שהזוגיות תשתנה, החשש לחשוף פגיעות, הרצון להישאר מחוברים. בלילות הם חלמו על המפגש, הזיעה בערה על המצעים, ולילות בלי שינה התמלאו בנשימות כבידות והתרגשות לא מוסתרת.

לאחר מספר מיילים נוספים בהם אני נותן להם להרגיש שזו החלטה שלהם, קחו את הזמן אני אומר, רק שתהיו מוכנים, לא למהר…

בסאבטקסט אני מתכוון למשהו אחר לגמרי:

" אני יודע שאתם מוכנים, אתם כבר לא ישנים, הרצון שלכם בוער ואין מכבי אש או סופרטאנקר שיכבה אותו, לי זה ברור שניפגש, הרי ככל שהזמן יעבור זה יהיה חזק יותר, אתם יודעים זאת ואני יודע זאת, מחכה כבר למייל שאומר, בוא,היום, בבקשה, החלטנו!!"

זה לקח יום וחצי ו3 מיילים של הלוך ושוב ואז זה הגיע, והפעם מייל עם כותרת, שלא הייתי צריך לקרוא את התוכן בכדי להבין, בנושא היה כתוב "החלטנו".

בכל זאת פתחתי את המייל והם כתבו שהם מתרגשים ומעוניינים שניפגש במוצש אצליהם בדירה, בהרי ירושלים, הילדים ישנו אצל הסבא והסבתא בסופשבוע ויש להם את כל השבת להתכונן, להיות שובבים בשישי בבוקר ולאכול במסעדה בערב, לחזור, לדמיין אותנו ואז להיפגש במוצש ולהתפוצץ.

מצרף את המייל תשובה שלי:

"הי רונית ואלי, ראשית אני יודע שהשמות בדויים אז אשמח לשמכם האמיתי, כל כך שמחתי שבחרתם בי ושהחלטתם לתת לי להיות השותף שלכם למסע, מוצש זו בחירה נהדרת, בדיוק התפנה לי שעתיים בין 21:-23(שיקרתי הייתי פנוי לחלוטין).
שלחו לי חזרה נייד שלכם(תבחרו מי הדומיננטי) בצירוף השמות ובואו נהפוך חלום למציאות"
איתן

קיבלתי מייל חזרה תוך דקה וחצי
05254XXXXX
שרון ושגיא

---------------------------------

הגעתי אליהם בערב מוצאי שבת. הדירה שקטה, התאורה עמומה. האישה פתחה את הדלת בחיוך מתוח, בעלה עמד מאחוריה, העיניים שלו לא הפסיקו לנוע, מלאות מחשבות. הריח של סבון עדין ונרות ריחניים אפף את החלל.

"אנחנו מוכנים," אמרה, "אבל עדיין קצת מפוחדים."

הם הושיבו אותי בסלון, העניקו כוס יין אדום, והתחלנו בשיחה קלילה כדי להוריד את המתח. בעלה ישב לצדי, עיניו צמודות אלי ולפעמים נעצרו על אשתו, שהייתה לבושה בחולצת כפתורים שקופה מעט, חושפת עור חלק, וחזה משופץ, חזיה כבר לא באופנה כך הבנתי, היא החזיקה את עצמה במעט מתיחות.

בעלה התחיל לדבר על החוקים והכללים והרגשתי שהוא לחוץ יותר ממנה, מיד התפרצתי לדבריו בנעימות שפתרה הכל, אמרתי " מבחינתי אני רק אורח, צופה, בגדיי נשארים עלי, ואבקש רשות אפילו לנשום..

הרגשתי שחדרתי אותו, היא כבר הייתה מוכנה ,משם הכל זרם כמו הנהר השקט בעולם, אומרים שהוא קיים אי שם באמזונס, בואך אקוודור.

הזמנתי אותם לעבור לחדר השינה. נר דולק באור עמום, ריח של שמנים חמים נישא באוויר. שרון הורידה את החלוק בעדינות, חשפה חזה מדהים, שדיים מפוארים, תחתון דק כל כך שניתן להוציא איתו לכלוך מהשיניים, ישבן שזוף וקעקוע גדול בירך הפנימי, אחד היפים שראיתי, העור שלה נראה כמו משי, והיא עלתה למיטת הטיפולים.

שגיא בעלה ישב על הכורסא ליד המיטה, חולצה מכופתרת פתוחה, שזוף, בטוח בעצמו, מבט חודר בעיניים, מתרגש אבל נראה שקט ואסוף, גבר גברי כזה

תחילה שפכתי שמן על כפות ידי, חמימותו עברה אל גופה. הידיים שלי החלו במגע איטי, מלטפות את גבה, מרגיעות את השרירים, חושפות כל נקודה של מתח. נשימותיה נעשו כבדות יותר, מתמסרות.

אני מרגיש איך בעלה נרדם בהקיץ. הוא צופה, שותק, ולא מפסיק לגעת בה במבט. המבט הזה מלא גאווה, אהבה, וגם סוג של התרגשות עמוקה.

האור בחדר דולק עמום, רק נרות ריחניים מפזרים אור חם ורך. המיטה מרופדת בסדינים חלקים, האווירה טעונה בציפייה ובמתח מתוק. אני עומד בצד, נוכח אבל מחוץ למעגל המגע הישיר. לא נוגע בה בדרך ישירה באיזורים שמבחינתם הוגדרו אסורים, לא מחפש לחצות את הגבול, אבל כל נגיעה שלי — היא נוגעת.

שגיא לא נשאר במקום הרבה זמן וניגש לשאול לשלומה כאילו מגן, עוטף, מכבד, לוחש לה באוזן משהו שנראה מהצד כהתעניינות במצבה, והיא מסמנת בקריצה שאומרת הכל..

הבנתי שהשותף שלי הגיע, בטוח בעצמו משוחרר, רוצה לחקור, זה בדיוק מה שרציתי שיקרה

בעיניי יש שליטה עדינה, כמנצח על תזמורת רגשות. היד שלי לוקחת בעדינות את ידו של שגיא — לא במובן של שליטה או כפייה, אלא במובן של שותפות ידיים המחוברות אלי כמו כפפה גמישה, נשלחות בדיוק למקום שבו היא מבקשת, בדיוק למגע שהיא רוצה, מקבלים את האישור שלה בשקט, במבט, בנשימה.

אני מזיז את ידו של שגיא בעדינות, מנחה אותו ללטף את עור צווארה, לשחק על העור הרך שבין שדיה, לעסות את הפטמות. הבעל, תחילה מהוסס, מתמסר יותר ויותר, הידיים שלו הופכות לכלי של תשוקה שמונחת בידיי.

אני שומר על מגע אפור — לא ישיר — מונחה רק על ידי העיניים הנצמדות שלי לעור שלה, נשימתה הכבדה שמתחילה לרעוד, קול קל של אנחה שפורץ ממנה.

כשהידיים שלה מחפשות להחזיק את ידו של בעלה, הן נחות בנינוחות, שותפות לאותו מחול של מגע, של תשוקה, של ביטחון. אני דוחף את ידו של הבעל קצת פנימה, בדיוק שם, כשהוא מלטף את אזור הדגדגן בעדינות מסקרנת, אני רואה איך היא נמסה, איך כל המתח הופך לעונג שקט, לאור הזוהר שנוצר בחדר.

אני יושב קצת בצד, מתבונן, מתמקד בלהיות נוכח, שומר על רגישות, על השקט, על האיזון בין הגבולות שנקבעו לבין ההיסחפות של הרגשות.

הכל מתפתח למשהו אחר — לשלושתם — כשאני לא רק מלווה, אלא שותף בפס קול של מגע, נשימה, מבט. היא צועקת, נאנחת, הבעל לוחש מילים שאינן נשמעות מחוץ לחדר הזה, והידיים, שהן שלי בעקיפין, ממשיכות לגעת, ללטף, להדליק אש.

הייתי שם, ולא הייתי שם.
הייתי מורה דרך בידיו של הבעל, ולא יד נוגעת בעצמי — אבל כל נגיעה היא שלי.
אני ממשיך לשבת בצד, העיניים לא עוזבות את התנועה המדויקת של ידיו של שגיא. כל פעם שאני מרגיש שהיא מחפשת נגיעה מסוימת, אני מניח את ידי בעדינות על ידו של הבעל ומכוון אותו שוב. היד זזה, שוטפת את עור בטנה, חולפת על פיתולי המותן, מתעצמת בין קפלי הירך — כל מגע נבחר, כל תנועה היא מנגינה של תשוקה.

היא מרפה את ראשה לאחור, שפתיה נשמטות לפה מעט פתוח, ונשימתה הופכת לכבדה, מחוללת גלים של חום ששוטפים את החדר. אני מרגיש את טעם וריח גופה דרך הפה, הוא נעים לי ואני מתקרב אליה כאילו רוצה לשמוע אותה טוב יותר, אבל כל מה שרציתי זה שהבל פיה יכנס לפי וארגיש את טעמה חזק יותר, אני מתקרב כאילו מקרב את האוזן אבל מסובב חזרה את הפה, היא נושמת ונושפת עלי, אני לא נוגע אבל זה מרגיש לי כמו הנשיקה הסוערת ביותר שחוויתי בחיי, רק הריח והטעם מבלי להרגיש את הרוק, הרי כל הרטיבות שהייתי צריך הייתה לי כבר ביד, עברה אלי מידו של שגיא שהיו עמוק בתוך הכוס שלה, רטובות, חמות ורועדות, אני מבחין בפחד־חשש מהתרגשות, באותו שילוב מתוח של מסכנות וכוח, והלב שלי דופק בקצב של התרגשות.

הבעל, שנשבה במערבולת של התחושות, מתחיל לזוז יותר בחופשיות. הידיים שלו, שהן הארוכות והבטוחות שלי ככפפה, מתחילות לגלוש גם למקומות שמעבר למה שחשבנו שתתאפשר. אני מזהיר בעדינות במבט, מחזיר את המגע לתוך הגבולות שלנו — אך לא מפסיק לכוון.

ריח העור, של תחושת עור עירום שעוטף נרות וריח שמן עיסוי, ממלא את האוויר. טעמי נשימתם נמהלים באוויר הכבד. הפער בין מה שאסור לי לעשות למה שאני מוביל נעשה מתוק מאוד — כל נגיעה דרך ידיו של הבעל היא התגשמות של סודות שמעולם לא נאמרו בקול.

בהדרגה, המתח גובר. היא פוסעת על הקצה של ההיסחפות, צועקת שמה, הבעת פניה מתחלפת בין התמסרות לפחד, לטעמה של עונג אסור. אני מביט בבעל, שקט אך כל כולו שייך, כל גופו מפנה לה את הבמה הזו שהיא כל כך זקוקה לה.

לרגע הוא היה הגיבור, עומד שם, כולו חסון, ידיים גדולות, כפות ידיים של חוטב עצים אבל נקיות ,מטופחות, עם ורידים בגב היד, אני רואה את הזקפה שלו, היא כבר מחוץ לגבולות מכנס הבד השחור, הוא נראה כל כך גברי, חסון, לרגע רציתי להיות הוא, המבטים שאישתו זרקה לו, היד שלה שעטפה את הזין שלו ועדיין נשאר מקום ליד נוספת (כן לרגע חשבתי שאפשר להחזיק גם. הרי יש מקום, אבל לא העזתי)

ואז, ברגע של שיא, הוא מחזיק את ידיה, נותן לה את ההרגשה שהיא בשליטה, ויחד הם משחררים את כל הלחץ שהצטבר במשך שבועות. אני נותן לזרם הזה לעבור דרך הידיים שלהם, שותף אבל לא שותף, מוביל את המחול הזה של גוף ונפש אל מעבר למילים.

העונג עוטף את שלושתינו כמו גל חם, והכל נדמה כאילו עומד להישבר – אבל גם נשמר, מוגן, בתוך מסגרת של כבוד ורגישות.

אני עומד בצד, כמו צל שמכיל, אך לא חודר, לא שובר. היד שלי נחה על ידו של הבעל, שמתחילה לגלוש בעדינות אל מקומות שהיא מבקשת — הירך, הבטן, הקו הדק בין ירכיה, השפתיים שלה כאילו מגנות על הדגדגן, מלאות בבשר אדום, שעוטף את הדגדגן שמציץ החוצה ומבקש, מתחנן, שמישהו גבר ילקק אותי, כל תנועה היא כמו פסנתר נוגן, כל לחיצה היא מנגינה של תשוקה מתוקה ומתוחה.

היא משחררת נשימה כבדה, עיניה עצומות למחצה, ושפתיה נשמטות לרווחה בקול שקט של הנאה. אני מלווה את היד הזו, מחזיק ומכוון, משתף פעולה עם הרצונות שלה — אבל המגע שלי נשאר מחוץ לגבולות, שומר על טוהר המגע שלי תוך כדי השחרור המשותף.

הבעל, שהתחיל את הערב חששן, מתחיל לעכל את התפקיד החדש. הוא הופך להיות הארכיטקט של המגע, והידיים שלו הופכות לכפפות שלי — כל נגיעה שהיא חפצה בה עוברת דרכו, ואני רק מוביל אותו בעדינות, מלמד, מורה, מנחה.

החדר מתמלא בריחות של שמן עיסוי חם, עם נגיעות עדינות של לבנדר ואגוז מוסקט, ריח שמעורר את החושים ומזמין להיסחף.

נשימותיהם מתערבבות באוויר, הדופק של שניהם עולה, והמתח נשבר בגלי עונג ששוטפים אותם.

אני שומר על נוכחות שקטה, מתבונן בתנועה החוזרת ונשנית של האצבעות של הבעל על גופה, איך היא מפנה את ראשה לאחור, איך היא משתחררת אל התנועה, אל ההנאה, אל השחרור.

למרות שהידיים שלי אינן נוגעות, אני מרגיש את כל הגוף שלה רועד דרך מגע הידיים של הבעל. אני נותן לו להוביל אותה אל עבר השיא, ואני שם רק כדי לוודא שהמסע יהיה בטוח, עדין, מלא כבוד ורגישות.

והרגעים האלה — כשכל אחד מהם נותן מעצמו את כל התשוקה שלו, כשהרצונות מתמזגים עם החששות, כשהעולם כולו מצטמצם לנשימה אחת, למגע אחד — הם רגעי השיא, רגעים שהזמן עוצר בהם, והכול מתמזג לגל של התעלות.

בתזמון מדויק אני ניגש בצעדי גמד אל הספה מאחורי, מה שהיה פעם המקום הבטוח של הבעל שגיא כרגע נראה כמו המקום הטבעי שלי, שניה לפני שאני יושב אני מבין שעליי לעשות עוד דבר אחד, אני ניגש לשגיא ומבקש ממנו רשות להגיד לשרון משהו באוזן, הוא מאשר לי בקריצה, לפני שאני ניגש לשרון אני אומר לו שאני הולך לבקש משרון שתאכל לו את הזין כאילו זה הדבר שהיא פנטזה עליו כל כיפור ואנחנו דקה אחרי פתיחת הצום, לשרון אני ניגש ואומר, ריח הפה שלך ישאר אצלי ימים בפה, אבקש שתבקשי משגיא לאכול לך את הכוס כאילו היה זה המנה הטעימה ביותר במסעדת שבור של אסף גרניט בפריז.

ביקשתי מהם אישור לצפות מהספה וניגשתי לשבת

תוך כדי שאני נוגע בעצמי בעדינות דרך היד שבכיס אני צופה בשרון ושגיא מתפוצצים אל מעגל תשוקה סוער ובוטה, הוא מלקק את שפתיה בעדינות ואצבעותיו לאט לאט מאלחשות את הדגדגן, היא מלקקת בעדינות את הביצים שלו תוך כדי שהיא מסובבת את ידה במקצועיות שראויה להערצה על הזין היפה והשרירי שלו, הם מוציאים קולות חייתיים, מתנשפים, יורקים,סותרים, לרגע הרגשתי בזירת קרב, שרון מבקשת לשבת על פניו, היא רוכנת על השפתיים שלו נראה כאילו היא מכאיבה ללשון החסונה שלו תוך כדי שהיא נוגעת בעצמה, צובטת את הפטמות ומסתכלת לי ללבן שבתוך השחור של הלבן של העין, כאילו מפשיטה אותי, היא צועקת, היא נסערת, משפשפת את עצם הכוס בלסת של שגיא, היא מתנשפת, צועקת, גומרת, צועקת, אוחזת בידו של רועי, מוחצת, גמרתי, גמרתי, גמרתיייייייי היא צועקת ומסתכלת עלי כאילו אומרת תודה.

שגיא קם, זקוף, שרירי, עם זקפת אלוהים, ניגש אלי, מבקש שאקום, תופס אותי בידיו החסונות, מחבק אותי תוך כדי שהזין שלו כמעט מפיל אותי מעוצמתו ואומר לי באוזן, תודה, היית שותף אמיתי, הידיים שלי היו ככלי מדויק בידיים שלך, היית לי נעים, קשה לנו להביע אהבה לזרים אבל, "אנחנו אוהבים אותך"

ישבנו שלושתינו על המיטה, שתינו עוד כוס של יין, הם ערומים וחופשיים, אני לבוש וגאה, דיברנו, צחקנו, הודינו, התחבקנו, כמעט בכינו מאושר.

הם ליוו אותי לדלת עירומים, ושניה לפני שאמרנו את ה"ביי" בפעם העשירית כבר, שניה לפני שהדלת נסגרת, שגיא אומר לשרון, עכשיו זה אני ואת בואי נמשיך את הריקוד המטורף הזה..

ואני מחוץ לדלת מסרב ללכת, עומד בחושך, מצמיד את אוזני לדלת כמו הסטוקר הגדול בעולם, מחכה שיהיה שקט ושומע אותם מזדיינים בקול רם בסלון, שגיא גמר והיא ביקשה לטעום..

בדרכי לבית, שמעתי רדיו, גלגלצ, שירים יפים ברקע, אבל לא יכולתי לשמוע את המילים, הראש שלי לא הפסיק לרגע לדמיין את המפגש הזה

יום שלישי,03:39, מייל חדש, כותר "כשאתה בנינו"

נשלח ביום חמישי, 02:43 לפנות בוקר
נושא: רצינו שתדע מה קורה כשאתה אינך.
היי,
ניסינו לא לכתוב. באמת שניסינו.
אמרנו לעצמנו שזו הייתה חוויה, רגע חד־פעמי, קפסולה של זמן.
אבל אתה מבין… כשעוצמים עיניים – אתה שם.
כל לילה.
בכל תנוחה.
בכל נשימה.
אני (שרון) הייתי הראשונה שנשברה.
באחד הלילות, כשהתעוררתי בארבע לפנות בוקר, מצאתי את עצמי נוגעת בעצמי. לא מתוך צורך – אלא מתוך זיכרון.
הייתי על הגב, דמיינתי אותך שוב עובר באצבעותיך מהכתפיים עד לעצם הזנב, ואת הקול שלך לוחש לי מה אתה רואה כשאני עוצמת עיניים.
שגיא, שכב לידי. הוא הרגיש את התנועה שלי, נשם עמוק, לא פקח עיניים.
אבל אז הוא אמר, כמעט בלי קול:
"את שוב איתו, אה?"
עניתי לו בלחישה:
"כן… אבל אתה תצטרף עוד רגע."
ומיד הוא הניח עליי את היד הגדולה שלו, חמה, רגועה.
ואני – כבר הייתי במקום אחר. במקום שאתה נוגע בי, והוא צופה.
או שאתה מביט, והוא מפנק.
או שאתה בתוכי, והוא על שפתיי.

מאותו לילה – זה הפך לטקס.
אנחנו לא מדברים על זה בקול רם, לא במשך היום.
אבל בלילות – זה אתה שממלא את החללים.
כשהוא חודר אליי, אני מדמיינת אותך מביט.
כשהוא לוחש לי מילים מלוכלכות, אלה בעצם המילים שלך.
הוא יודע. אני יודעת.
וזה… מדליק אותנו יותר מכל דבר אחר.

לפני יומיים, עשינו משהו חדש.
פתחנו את ההודעה האחרונה שלך.
שמנו את הטלפון בינינו.
והתחלנו לגעת אחד בשנייה בזמן שאנחנו מקריאים את מה שכתבת.
שורה אחר שורה.
בכל פעם שאתה כתבת "היא גונחת" – אני גנחתי.
כשהגעת לקטע של "תגמרי" – גמרתי.

שגיא הסתכל עליי כאילו אני לא אישה – אלא משהו שהוא לא ראה מעולם.
ואחר כך – כשהוא נכנס אליי – זה היה כאילו שניכם שם.
אותו מבט. אותו כוח. אותה סערה.
אנחנו יודעים שמה שהיה… נדיר.
לא חייבים לשחזר.
אבל היינו צריכים שתדע –
שאתה לא עזבת.
אתה חלק מהשיחות שלנו.
מהמבטים שלנו.
מהמשחקים שלנו.
ואולי, אם תסכים…
גם מהלילה הבא שלנו.

תכתוב לנו מתי אתה שוב באזור.
אנחנו מחכים.
שרון & שגיא
הרי ירושלים, 02:43

אני איתן, אהבתם, התחברתם, הזזתי לכם משהו, אשמח לשמוע כל מה שיש לכם להגיד, רוצים להיות חלק מהסיפור הבא?

בואו ,תנו לי השראה, אולי עוד ניפגש
eitannatie1212@gmail.com