פתאום באחד המיילים הוא שאל "איך קוראים לאשתך?"

בהתחלה היססתי, כאילו מה הקשר עכשיו. היינו תמיד מתכתבים על מחשבות מיניות, בעיקר חוויות מהעבר.
שני גברים שבורחים קצת מהשיגרה והולכים על הגבול, ותמיד רק במיילים אנונימיים, רק בטקסט. בלי להכיר בעצם. זה היה מתאים לי, בלי לחשוף שום דבר אמיתי מהחיים.

לא יודע למה, אבל למרות שזה היה לגמרי מחוץ להקשר עניתי. "מיכל".
לא עברה דקה והגיע עוד מייל. "תגיד, מיכל יצאה אתמול בערב עם חברות?"
זה היה נכון, היא באמת יצאה. איך הוא ניחש?
וזה המשיך. "תבדוק בכביסה את התחתונים שלה מאתמול. שחורים עם פס אדום?"
זה היה מוזר, גרם לי להזיע, הרגשתי את הלב דופק. איך הוא יודע? יכול להיות שהוא מכיר אותה? יכול להיות שהיא היתה בעצם אצלו אתמול?

*

בכל פעם הוא סיפר לי קצת יותר. הוא כאילו ידע על זמנים שהיא לא היתה בבית. ידע על הבגדים שלה. ידע אפילו מתי היא יזמה איתי סקס.

הוא היה מספר לי על הפגישות שלהם, ואני הייתי נבוך ומתבייש שזה קורה לי, ובאותו זמן כל הזמן רוצה לדעת עוד. לא את הפרטים המיניים. לא רק אותם. רציתי לדעת איך הם ישבו, איפה, על מה הם דיברו, מה עוד יש ביניהם.
הוא לא מיהר לספר. בכל פעם עוד קצת. עוד סיפור קטן. עוד פרט.
כל ההתכתבות שלנו הפכה להיות כזאת. הוא ידע שאני רוצה לדעת. והוא ידע גם שקשה לי לדעת. הוא אמר לי בדיוק את מה שאני מרגיש.
הייתי לפעמים יושב וקורא את המייל ממנו כשמיכל בבית, ומסתכל עליה. שום דבר בה לא הסגיר שיש לה קשר אחר. הכל היה כרגיל, גם סדר היום שלה. וגם היחס אלי. ובתוכי הייתי משתגע. כל הזמן חושב על זה, כל הזמן מחכה לשמוע על זה.