אם קראתם את סיפור הביכורים שלי, אתם יודעים שאחרי החוויה שעברתי השתנה אצלי משהו.
בימים הראשונים לאחר המפגש הרגשתי חרטה עמוקה והחלטתי שלעולם לא עוד.

פחדים התרוצצו בראשי והחרטה ייסרה אותי- פחדתי שאולי מישהו עבר שם באקראי, ראה וזיהה אותי. אולי אפילו ראה את הזיין הזקור שלי כשגבר מאונן לי ומפליק לי על התחת, אני חשוף כולי לכל עובר אורח אם יעבור שם במקרה והזיקפה שלי מעידה עד כמה הסיטואציה המשפילה מגרה אותי.

אמרתי לעצמי שזה היה לא אחראי להסתכן כך ולסכן את תדמיתי ומעמדי בבית, בין החברים, בעבודה.

לקח יומיים עד שנרגעתי מעט מהפחדים , ומבלי משים המשכתי לחזור ולגלגל בראש את מה שהיה באותו מפגש.
ככל שחשבתי על כך יותר כך מצאתי את עצמי מגורה מהמחשבות, החשק המיני חזר להיות דומיננטי והזיין שלי הגיב בהתאם.
הרגשתי שהחוויה הזו , על ההשפלה שבה, ודווקא בגלל הסיכונים שבה, גורמת לזיין שלי להזדקר וליצרים שלי לגעוש.

מצאתי את עצמי חוזר לצ'אט ומחפש שיחות עם גברים דומיננטיים.

יש הרבה אכזבות ותסכול מהצאט- רבים מהנמצאים שם עילגים, חסרי דמיון וחסרי רגישות לזולת.

למרות שזה די משפיל לשוחח עם חלק מהטיפוסים שם, היצרים גרמו לי לחזור שוב ושוב לצאט, לשוחח עם גברים, להתגרות ולאונן תוך כדי .
אולי היתה בכך פשרה בין חוסר היכולת שלי לרסן את היצרים והדחפים שלי לבין הרצון שלי להימנע מהסיכונים הכרוכים במפגשים.

המשיכה והדחיה שיחקו בי בערבוביה, כשבכל פעם אני נכשל מחדש במימוש החלטותי החוזרות ונשנות להגמל מכך.

הייתי מתעורר בלילות עם זיין זקור, יוצא בשקט מהמיטה ונכנס לחדר עבודה כדי לחפש שיחות מגרות בצ'ט.

השיחות עצמן היו תהליך רוטיני של תשאול הדדי, תאורים מיניים ,לעתים מצלמה, תוך חשיפה הדדית של הזרגים. למרות העילגות של מירב הפרטנרים שם מצאתי את עצמי שוב ושוב עם זיין זקור וחשוף, מאונן מול גבר עילג שנמצא מהצד השני של המסך..

זה נמשך כך לא מעט שבועות, עד שנקלעתי לשיחה מסוג אחר.
אספר עליה בפעם הבאה.