div>הוא יכול להרוג במבט, אני יכולה להחיות בתנועה.

עוד כשהייתי קטנה ידעתי שיש לי כוח שמקורו בנסתר אבל פועל בגלוי.

כשרק הכרתי את תומר, ידעתי שיהיה זה הוא שבעזרת לפיתה אחת כואבת, יגרום לי להסגיר, חצי מרצון וחצי מלית ברירה, את הרצון העז שלי בשליטה.
באתי אליו כי הוא מה שגורם לי הנאה. הוא היה מלא בי, בתשוקתו אליי, באותו דבר שעמד לקרות.
הוא היה החוקר המלומד של צרכיי. הוא ידע הכל. הדלת נפתחה. הוא קיים. הוא בן אלמוות, מפני שנוצר על ידי תשוקה.

זה היה אחרי ערב של כדורגל לא- מחונן ובכל זאת, שעתיים לאחר שריקת הסיום, כבר הייתי בנקודת הפתיחה של משחק שליטה אחר.

כשאספתי את תומר הוא היה מתוקתק, אסתטי באופן שלא יאכזב אף כדורגלן בימי הזוהר שלו. רק שתומר היה אחרי הימים האלה, הרבה אחרי. הוא מלמל "וואו, את מהממת". אני חייכתי חיוך ערמומי וזרקתי לעברו מבט מתנשא, “אני יודעת,” וחזרתי להסתכל על הכביש שהיה כמעט ריק באחת בלילה.

בואו נגיד שאם ניכנס לקטנות אז הוא נראה יותר טוב ממני ובכל זאת, הוא נתן לי להרגיש מה שכל גבר גרם לי להרגיש כשהסתובב איתי כשאני תלויה על זרועו, כאילו שאני איזה פרס. הוא רק חיזק אצלי את מה שידעתי מזה שנים, מה שאתה משדר עולה על כל נתון חיצוני.

הוא הזמין כוס וודקה בכוסית היי- בול ואני מצדי, הסכמתי ביני לבין עצמי שבא לי להתענג על בירה מהחבית (איפה כתוב שאישה צריכה להיות מעודנת ולהסתפק בכוס יין לבן, כאילו שהיא בעונש?).
הוא סיפר לי על הילדים שלו, על כמה שהוא מצליח במה שהוא עושה ועל כמה שהבריאות חשובה לו והוא עושה מאמץ כביר על מנת לשמור עליה, מה שהרגשתי במו ידיי כשהוא משך אותי אליו כדי שאחזיק את זרועו בדרך אל הבר שבמרכז תל אביב. מיד לאחר שסיים להתפאר בהישגיו, אמר שכל אלה לא שווים אם אין עם מי לחלוק אותם. אמיתי וגלוי ככל שיהיה, לא האמנתי למילה שיוצאת לו מהפה. לא כי לא האמנתי לו, אלא כי לא האמנתי לאף גבר. הסתרתי באופן מושלם להחריד את חוסר האמון שלי בדברים שאמר והייתי עסוקה בלהיות מהממת. כשסוף סוף סיים לפאר את עצמו על ידי עצמו, אמרתי לו שחוסר הביטחון שלו מפליא, אבל צועק מבין השורות אותן הוא מבטא. הוא הוריד את החיוך מפניו היפות עד כדי בחילה, הניח את הכוס על הבר עשוי מעץ, הסתכל לי עמוק בלבן של העיניים ואמר, “איך זה שאת מכירה אותי פחות מכולם אבל יודעת יותר מכולם?”.
האגו שלי טפח על שכמי ולא יכולתי להסתיר את החיוך. תירצתי את העאלק-אבחון-פסיכולוגי הזה ב"היי, אני פשוט יודעת לקרוא אנשים וטיפוסים כמוך במיוחד, שחושבים שהעולם כולו מלא בנתינים שלהם,” הוא קטע אותי. “וטיפוסים כמוך?”, הוא שאל בחיוך מאולץ.
“טיפוסים כמוני, תומר, יגרמו לך להבין שאתה טועה.”
הוא קלט אותי. הבין שאני לא מהבחורות שיפלו ארצה וינשקו אותה רק כי הוא דרך עליה. הוא לא עשה לי את זה, לא הדליק בי את מה שהוא כנראה הדליק בכל אחת שהכיר או חלף על פניה. סביר להניח שהוא יכל להרוג במבט, אם רק היה רוצה. אבל אני לא מתה כזה מהר, ובטח שלא בכזאת קלות.

לא ידעתי לאן אני רוצה לקחת את זה מכאן, היות ולא התפתח, למרות התקווה שלי, רגש, קטן ככל שיהיה, כלפי הגבר החסון שישב צמוד אליי על כיסא הבר הגבוה. לא יכולתי להרשות לעצמי להשתכר כי אחרי הכל, מצאתי את עצמי מאחורי ההגה כשעתיים אחרי שאספתי אותו וישבנו צמודים בבר ריק בשעה שתל אביב כבר, איך נגיד, בהפסקה. הוא הזמין אותי להיכנס לתה, ואני נעניתי חלקית.
העדפתי לשתות תה אך להשאר מחוץ לבית הפרטי במושב שליד העיר שלי.

יכול להיות שאם הייתי אחרת, הייתי טיפה מוקסמת מהספורטאי המהולל שמראהו לא מאכזב את דיוניסוס המופלא והישגיו שבעיניו הם מרהיבים אך בעיניי, מובנים מאליו, הבית הפרטי וכל שאר הדברים שלא מעניינים אותי. מצד שני, הוא עדיין התרגש ממני, כמו כל הגברים שפגשתי בחיי.

שתינו תה (ממש אנגליה הקטנה שעשינו לנו כאן) והוא גנב לי כמה שאכטות מההרפייה המגולגלת מלאת הסיכונים שבעצם שאיפתה.
אומרים שאם אתה מפשיט בחורה והחלק התחתון מתאים לחזייה, אז כנראה שלא אתה זה שהחליט שיהיה סקס.
ובכן, צודקים. רק שאני התפשטתי לבד, מה שאומר החוק הראשון שלי במיטה. או מחוצה לה, אם נצא לרגע מהקופסא.

הוא התנפל עליי, עוד כשנהגתי, ולא הסתיר את מה שבדקה ההיא בנסיעה, בלט ממכנסיו. ושוב חזר על הפעולה הזאת אחרי שהספקתי בסך הכל לקחת לגימה אחת מכוס המים שמזג לי. הכוס נשמטה מידי ברגע אחד קטן כשנצמד אליי ותפס אותי בידו מהאגן כדי שנהיה צמודים ככל הניתן. הרגשתי שאני בוערת, כולי, בכל רמ"ח איבריי, ולא הרשיתי שחלקיק שנייה מההרגשה הזאת (תמידית ככל שתהיה, כשמדובר בי), יתבזבז. עניין של שניות עד שזרקתי אותו על המיטה וגרמתי לו להבין שהפעם הוא זה שיהיה מלמטה (אגב, החוק השני) ואני זו שאחליט על מהלך העניינים. נישקתי אותו כל כך חזק עד שפחדתי שאטרוף אותו והנעתי את האגן כאחוזת טירוף. הוא אחז לי באגן כמכתיב לי את תנועותיו והרגשתי איך יחד עם החולצה, אני פושטת גם כן את עורי. ידעתי שהוא לא יודע מי אני באמת, האם כבשה או שמא, הזאב? והרגשתי נפלא שהוא לא מצליח לדעת מי עומדת מולו, או יותר נכון, מי רוכנת מעליו. אני אוהבת להיות בשליטה. חייבת כל הזמן להיות בשליטה. תוך כדי שאני חושבת על כמה שאני אוהבת לראות אותו כנוע תחתיי, הוא תפס את המרפקים שלי והיוצרות התהפכו. עכשיו הוא היה מעליי, מסמר את מרפקיי אל המיטה ועשה בי שפטים. האגן שלי לא זע ממקומו בשניות הראשונות, אחז בי הלם קל. לאחר מכן כבר התנערתי והמשכתי להניע אותו בסיבובים ששיגעו את תומר. תומר אהב את הדרך בה אני זזה. הוא טען שמעולם לא נתקל באישה שזזה בצורה כזאת שיכולה להוציא אותו מדעתו, אותו ואת כל מי שייחשף לשערורייה הזאת.

אם הוא יכול להרוג במבט, אני יכולה להחיות בתנועה.

הרעב אליו דחף אותי להתנגד לו ולרצות להכתיב בעצמי את מהלך הערב הזה ואת מהלכיי שלי עצמי. אך ככל שנתתי לו קונטרה, כך הוא רצה להכניע אותי אפילו יותר. תומר ידע שפשוט, לא יהיה איתי, והוא עשה את כל מה שידע שעשוי להדליק אותי. ואני מצדי, רק קיוויתי שזה לא יכבה לעולם.

הוא התהפך ונשכב על הגב כשהבין שאני רוצה שיעשה זאת ונתן לי לאחוז במושכות. כמו בוקרת, התיישבתי עליו והתחלתי להתגרות בגורל שלי שכבר ידעתי מה טומן בחובו וכלל סקס פראי שתוצאותיו, ככל הנראה, עצמות שבורות.

הכתבתי את הקצב שבו נע האגן שלי על הבליטה שלו בג'ינס ותוך כדי שהסתכלתי עליו, תפס את אחד משדיי ומעך אותו. שחררתי אנקת כאב ולמרות זאת, המשכתי לזוז בפראות מיומנת. הוא תפס לי את הצד של התחת ואני הפכתי מגורה יותר ויותר. משכתי אותו אליי ונישקתי אותו תוך כדי שהתחלתי לחלץ אותו מחולצתו, שנראתה כל כך מיותרת באותו רגע. פשטתי את חולצתו, הוא התעקש לפתוח את החזייה שלי (שמתי לב שלגברים יש קטע כזה) וכשהיא ירדה הוא השתנק למראה עיניו וללא כל היסוס אחז בהם בשתי ידיו. מלמל שהם מדהימים, שהחזה הזה הוא הכי יפה שראה מימיו, שאב את פטמותיי ואני הרגשתי את חומו זורם לי על העור וחודר לי אל תוך הבשר ומגיע עד לעצמות. וזו לא החדירה היחידה שרציתי לחוש.

שוב אני על הגב, שוב הוא מעליי, שוב אני כנועה, וכמה שהוא אוהב אותי ככה.
אני מתענגת על כל נשיכה עדינה ותפיסה חייתית וכואבת, לא מצליחה להתאפק וגונחת כשהשפתיים שלי נוגעות במצחו המיוזע.
הוא עשה לי טוב, והוא ידע את זה. הוא משך את הג'ינס שלי לאורך רגליי הארוכות ואני לא התנגדתי.
רציתי את מה שהיה לו להעניק לי והוא רצה את מה שהיה לי בין הרגליים להעניק לו. הוא כמעט קרע את החוטיני הלבן שלי כשהוריד אותו בחוזק רב תוך כדי שהשרירים שעל זרועותיו ניכרים וגורמים לי לרצות אותו, ולרצות אותו חזק. בתוכי, מעליי ובכל צורה. כולי הייתי שלו לאותם רגעים ספורים שלא נמשכו עוד זמן רב. הוא פישק לי את הרגליים, תחב את לשונו והחל במסע עינוגים שבסיומו השפרצתי לו בפה. הוא דחף אצבע אחת, ואז עוד אחת, ועיסה את תוך קפליי התחתונים עד שהתחננתי שכבר ייכנס. הוא לחש לי "את עוד לא מוכנה,” ואני, ביני לבין עצמי, הגעתי להבנה שכמוני כמוהו, שנינו חולי שליטה. תפסתי את שורשי שיערו באצבעותיי, הסתכלתי אל תוך עיניו במבט כועס, “אני מוכנה, תומר.” הוא חייך וירד מעליי, ולא חלפה רבע דקה עד שרכן מעליי ואני בעטתי בו. “אני תמיד מלמעלה, תומר,” חייכתי והתרוממתי. עכשיו הוא היה ממוסמר אל המזרן, ואני הייתי מעליו, מופשטת, פשוטה ומוכנה יותר מתמיד. אני יודעת שאם יתבקש לספר, יהפוך את היוצרות, יגיד שהוא שלט, במלוא מובן המילה. לא היה לי אכפת ממה שיספר, כי לא היה לי אכפת ממנו. התרכזתי במימוד הפטנזיה שנרקמה במוחי ובנשמתי שעות ספורות קודם לכן והייתי מרוכזת כל כולי בעונג של הגבר ששכב תחתיי. הוא גנח כשחדר אליי ואני עצמתי עיניים כי עם כמה שהתחשק לי לגנוח, יותר היה בי צורך לזעוק. כאב לי נורא. האיבר שלו, במלוא הדרו, היה חזק, עבה וגדול. הוא ליטף אותי ואני רק ליפפתי את הרגליים שלי סביב הירכיים שלו. התחלתי לנוע לאט, רציתי שיגרום לי להרגיש שהוא רוצה עוד ממני. השתגעתי מבפנים אבל נראיתי שאננה מבחוץ. תוך כדי שאני מתנועעת עליו, בזמן שהוא בתוכי, עמוק, בקצב אחיד של תנועות הגוף שלי, שמתי לב למשפט שכתוב לו מעל המיטה ותפס את כל תשומת לבי באותו הרגע, “we have to run really fast just to stay in place”.

חיבבתי את תומר, אבל זה כל מה שחשתי כלפיו. כמובן, זה ומשיכה מינית חייתית. התחלתי לנוע כמו שרק אני יודעת, וככל שזזתי בייחודיות שניתנה רק לי, הרגשתי איך הוא מאבד שליטה תחתיי, נכנע לי, ואהבתי את זה.

191 סנטימטרים של עוצמה נשפכים עכשיו אל תוך עיניי ומצייתים לי ורק לי.

מלכה.

Zoharshulmann@gmail.com